| פעילות שוטפת | תרבות ירוקה | הרי ירושלים ושימורם | תחום הבינוי הקיים | דף הבית | קשר |
|
נחל יתלה - בית תול פרקים ממלחמת השחרור 1948 באזור זה.
ברצוני לשתף אתכם בפרק על האזור בקרבות תש"ח 1948 של חטיבה 6, חטיבת עציוני הירושלמית. החטיבה הופקדה על ירושלים, וקו הגבול שלה היה ארוך ופתלתל, משכונת סנהדריה עד אזור רמת רחל (הקו העירוני) והקו הבינעירוני שהגיע עד פרוזדור ירושלים, אזור מעלה החמישה, מאזור בתי המלון של ימינו, בית פפרמן, דרך הר הרוח ויער הצבא האדום, שנקרא ארץ הכפירה, ומשם הגיע עד הגבעות הגדולות החולשות על אזור לטרון מכיוון ירושלים. בגזרה גדולה זו ומפותלת היו אלה משלטי בית תול בגבעות בגובה של 500 מ'
לפנות בוקר עלינו למשלט שקראנו לו "המשלט הלבן", כי ההר היה קרח, כולו סלעים לבנים, בוהקים ובו שהינו חודש ימים. מה שחיבר אותנו למפקדת הגדוד שהיה במושבה היוונית, היה רק טלפון שדה שחוטיו הגלויים היו לאורך כל הדרך. אנו החלפנו מחלקה של גרעין של יוצאי צפון אפריקה שהיו בהכשרה בקיבוץ בית אורן, ומדריכם היה אפרים בן חיים, אחר כך שגריר ישראל במדינות אפריקה. כל זה נודע לי מהמכתבים שמצאנו במקום. לנו היו הוראות ברורות לא לפתוח באש על כלי רכב שנוסעים בשבילים, שאנו רואים מתחתנו, ורק להגיב באש באם ינסו לתקוף אותנו. כך היינו חודש ימים במשלט זה, משקיפים במשך היום על עמק איילון והכפרים הערביים שהיו לרגלי המשלט שבאזור. אני למדתי לדבר קצת רוסית, והחיילים למדו קצת עברית ממני. כך התחלתי את הקריירה שלי בהוראה לפני שגמרתי סמינר למורים. "המשלט הלבן" הוא כיום לפי דעתי חרבת זערור, בגובה של 500 מ' לערך. רשימתי זו באה לספר סיפור של מחלקה מהחטיבה הירושלמית שאולי לא סופר עליה מספיק. בתמונות - למעלה מפת האזור משמאל למטה- יעקב יהלום עם הברן - חייל בתש"ח
|
| חדשות ואירועים | תוכניה |
|
|
 |
 |
 |
 |
 |
בחודשים האחרונים מרבים לכתוב על אזור נחל יתלה, על הנופים המרהיבים והפגיעה בנוף ובטבע בעקבות תוואי הרכבת המתוכנן מאזור מודיעין לירושלים. 
שחלשו על הכפרים הערבים בית נובא, יאלו ובקצה עד דיר איוב. זה היה הגבול המערבי של חטיבת ירושלים. בגבעות אלה היו עמדות של החטיבה הירושלמית, שהחליפה את יחידות הפלמ"ח מחטיבת הראל. בחודש ספטמבר 1948 קיבלתי מחלקה של עולים מרוסיה, פולניה וצ'כיה שבאו לארץ והתגייסו לצה"ל, שנקראו גח"ל. הגדוד שקלט אותם היה גדוד 68, גדוד חדש שהוקם בחטיבה הירושלמית. הייתי מ"מ צעיר, ונאמר לי שהחיילים שקבלתי היו פרטיזנים בצבאות רוסיה ופולניה. הם לא ידעו מלה בעברית, אך חלק מהם דברו אידיש. דברתי איתם אידיש והם תרגמו לחבריהם ברוסית. בכדי לדעת איך נראה ערבי, שידעו מי האויב שמולם, בקשתי רשות מהמג"ד לקחת את המחלקה לעמדה שלנו בנוטרדם מול שער שכם. שם הם ראו ערבי עם כפיה על ראשו. צעדנו בשלשות ברחוב יפו לאור היום, והם שרו שירי לכת ברוסית. צעדתי בראש המחלקה, ותושבי ירושלים יצאו מהחנויות שברחוב יפו, מחאו כפיים לאורך כל הצעדה הזו ואמרו- הנה הצבא הרוסי בא לעזור לנו במלחמה זו. עד היום יש תושבי ירושלים הותיקים זוכרים אירוע הזה. כעבור שבועיים נשלחנו למשלטים הקיצוניים של החטיבה שחלשה על אזור לטרון. צעדנו בלילה בשבילים עם פרדות שהובילו את האהלים, הציוד, והאוכל למשך חודש ימים שיהיה עלינו להיות במשלט. עברנו בבית תול, כפר ערבי נטוש, שם היו בחודש יולי 1948 קרבות קשים עם יחידות מחטיבת הראל. הכפר בית תול, שומר את השם יתלה שמופיע בספר יהושע פרק י"ט פסוק מ"ב "גבול שבט דן שעלבין איילון ויתלה". 
